ניסיון לסיכום 50 השנים הראשונות לחיי

 שלום לכולם. 
אחרי כשבועיים וחצי מאז סיום המלחמה, שלדעתי הסתיימה (הפסקת אש) בשביעי של פסח ה 08/04/2026  (הלילה אחרי חצות כבר ה 25/04/2026) 
מוצא זמן (יש לי דד ליין של עד 2+ בלילה) 
לנסות לכתוב פוסט (כנראה שיהיה ארוך) על סיכום 50 שנים על הפלנטה הזאת, 50 שנים ראשונות (תמיד השנים הם שנים ראשונות) בעיקר בארץ,בעיקר בתל אביב. 

בקיצור אופטימי: עשיתי משהו בחיים האלו. 
בקיצור פחות אופטימי: הייתי יכול להצליח יותר. הרבה יותר. לפעמים הגורל התאכזר אלי. לפעמים לקחתי החלטות שגויות. את העבר אין להשיב. אבל אפשר לקוות לעתיד טוב יותר. 
השאלה היא מה היא הצלחה? מה זה נקרא להצליח? 

אני אנסה לכתוב, אולי כהרגלי, על מצבים ושינויים שעברתי בחיים, בעיקר מאז הגיוס לצבא והמשבר הנפשי, בגיל 18 שנים ו7 חודשים. ועל הנושאים החשובים: 1. מגורים.2. תעסוקה\עבודה\פרנסה.3. זוגיות או ניסיון לזוגיות, שבשלב מסויים הדברים התערבבו\השתלבו. 

אני אנסה לכתוב כהרגלי. כמו מאז שפתחתי את הבלוג ה1 שלי בתפוז, כאמור, לפני 22 שנים וכמעט 5 חודשים. אבל אנסה לא להשתמש יותר מידי בשמות. כי הבנתי שיש איזה חוק של פרטיות, וזה יכול לפגוע באנשים. אני מקווה שאף אחד לא יפגע מהפוסט הזה, ואם כן, אני יכול לערוך אותו ולהשמיט שמות. זה כבר קרה לי בעבר בבלוג שלי בתפוז (מפרסם אחר כך בפייסבוק). 

שמתי לב שאני אומר לפעמים (וכנראה גם כותב) דברים מובנים מאליהם. ואתחיל בזה (יש השפעות התכתבויות מהיום גם). :
אז נולדתי ב 17/03/1976, בלילה של לפנות בוקר ב 4:00 לפנות בוקר של יום רביעי, שהיה במקרה שושן פורים, ט"ו באדר ב' ה'תשל"ו. 
נולדתי לאבי ואימי, ואמא שלי עד היום היא האדם הקרוב אלי ביותר במשפחה ואולי גם בכלל. 

נולדתי כבן בכור. ברית, פידיון, בר מצווה, חתונה וגירושים, וזהו בערך עד היום. 
אחרי אמא הולידה עוד אחות,אח ועוד 2 אחיות. אנו 5 אחים ואחיות במשפחה הגרעינית, שהתרחבה. 

אני לא שם תמונות בפוסט הזה (באינסטגרם ופייסבוק כן). 
(יש תמונה שלי של הבלוג הזה). 

בהתחלה שנולדתי, אמא ואבא גרו בדירה של ההורים של אמא שלי, שגידלו אותנו, והיו לי(לנו) כמו הורים. 
אולי לא אכתוב בהתחלה כתובות מדויקיות או שכן. הדירה היתה ברחוב ז'בוטינסקי, ליד הגימנסיה, שם למדתי 6 שנים בסוף חיי הלא בוגרים, כיתה ז'7 עד י"ב6 . מ גיל 12 וחצי עד גיל 18 ורבע. (ספטמבר 1988 - יוני 1994). 
לפי סיפוריה של אימי, בגיל 3 ו4 חודשים, כנראה אחרי תיכנון, סבא שלי,אבא של אמא, מצא להורים ביניין אפור שכנראה נבנה בשנת 1978, קומפלקס של 3 ביניינים, דירה לזוגות צעירים. אמא שלי היתה בהריון עם אח שלי. ונכנסנו לדירה בבניין החדש ביולי 1979. 
הייתי בגנים, כנראה מגיל שנה וחצי. (זה באמת אני לא כ"כ זוכר). 
ולמדתי בבית ספר יסודי א1 עד ו1 בבית ספר יסודי רמת אביב ג' (לפני שנתנו לו את השם), לפי זכרוני כעת, סיימתי במחזור ט'. ספטמבר 1982 עד יוני 1988. אז אחר כך גימנסיה. הייתי ילד שקט ומופנם, וביישן עד מאוד. אבל היו לי ב 12 שנות לימוד, כ 2 חברים טובים יחסית, ביסודי, בחטיבת ביניים ובתיכון. 
סיימתי בקושי תיכון עם תעודת בגרות ממש מינימלית. והתגייסתי לצבא ב 12 לאוקטובר 1994. 
אחרי צו 1, צו 2, וצו 3 גם (קב"ן), בעקבות מה שאמרתי בראיון האישי בצו 1, שהוביל לזה שאמרתי למראיינת, שבכיתה י'6, היו לי מחשבות אובדניות (זה היה נכון, אבל זה היה רגע רגעי מאוד בכיתה י', שישבתי על המיטה והכנתי שיעורים, רגע של מחשבה חברתית על בדידות) אני לא אדם אובדני, אני אוהב את החיים, ורוצה ושואף לחיות בבריאות פיסית ונפשית כמה שרק אפשר, אפילו לנצח (עוד נגיע לזה תיכף), 
אז עברתי תהליך עם עצמי, מאז סיום התיכון, עד הגיוס לצבא. והתגייסתי, הלם בקו"ם, עבודות רס"ר, מנילה שמילאתי, ותחילת טירונות 02 (שהיתה אמורה להיות חודש, או 4 שבועות), בבט"ר חורון בשטחים ליד שכם. 
היה לי קשה מאוד בטירונות. לא הסתפרתי, הייתי עם שיער שחור די פרוע (אולי יש תמונה שלי עם מדים, תמונה דיגיטלית, שבטח פעם העלתי לכרטיס שלי בתפוז ז"ל). 
בדיעבד, לא התאמתי לצבא. ואחרי שבוע של טירונות, במהלכו היה את הפיגוע של קו 5 בדיזינגוף ביום רביעי ה 19/10/1994, של חמאס. עברתי לילה ללא שינה, חזרתי הביתה, ביום שישי בצהריים\אחר הצהריים, ואז התחיל המשבר הנפשי הראשון שלי, שהשפיע לי על כל החיים. חשבתי שכל המשפחה הגרעינית שלי, הם אנשים מהצבא, שהתחפשו למשפחה שלי. גם היו לי מחשבות לא הגיוניות, שירדן כבשה כיבוש שקט את ישראל, והימים היו ימים של שלום עם ירדן, בממשלת רבין, מערך\מרץ\ש"ס. 
אני מרגיש שאני נכנס לרזולוציות , אז אנסה לעצור ולהמשיך. 
אז ביום ראשון בבוקר, שחזרנו לבסיס, ראיתי קב"ן. וגם אמרתי לו, דיברתי הרבה שטויות, וגם אמרתי לו שאני רוצה לחיות לנצח. (כנראה לא הבין אותי, וזה באמת לא היה המקום להגיד את זה). 
קיבלתי ב', ובאותו הערב \לילה, נסעתי כנראה עם הסמל שלי, לתל השומר, שם נתנו לי כדור, וישנתי. ביום שני, אבא שלי בא, (או שהוא בא בליל יום א'), והסיעו אותי למחלקה. בקיצור, אושפזתי שם, פסיכיאטריה מחלקה ב', כ 82 יום. שוחררתי מצה"ל ב 16/01/1995 עם פרופיל 21 בריאותי. (נפשי), כבר אז היתה סטיגמה. 
וחזרתי לדירה. יש לציין, שכחתי פרט חשוב, שהמשבר שלי גם נבע מזה, שכחודש לפני גיוסי, בספטמבר 1994, אבא שלי כינס את כל המשפחה והודיע שתוך כשנה הוא עוזב את הבית, אך לא אותנו. 
אז חזרתי הביתה. אחר כך אשפוז יום ברמת חן בגיל 19 בדיוק בפורים, ב 17/03/1995 שושן פורים (כל 19 שנים התאריך הלועזי והעברי ניפגשים). עד אוקטובר 1995, ואז הפנו אותי לאיזה שיקום מקצועי בחולון (שכחתי את שם השכונה והמקום), כנראה שמאז היה לי קשה לקום בבוקר. הייתי צריך לקום ב 6:30 בבוקר, לתפוס 2 אוטובוסים, מרמת אביב ג', לחולון, ולהיות שם כנראה 5 ימים בשבוע. אז באותה תקופה, היה את ה 04/11/1995, רצח רבין. ובחנוכה רציתי חופשה, בדצמבר 1995, החלטתי לעזוב את המקום, זה היה הכישלון הראשון שלי, בבריאות הנפש, ו\או עולם התעסוקה. המשכתי להיות בטיפול משולב, עם הפסיכיאטרית ד"ר צ'רנה וסרמן, והעו"סית הראשונה שלי נועה. 
אגב, עוד לפני זה, כנראה באוגוסט 1995, בזמן האשפוז יום ה1 שלי, התחלתי לקבל נכות כללית (נפשית) זמנית מביטוח לאומי. רטרואקטיבית מגיל 18, ע"ס 700 ש"ח בחודש, כ 17 או 18 חודשים, ע"ס כ 10,000 ש"ח, שזה היה אז המון כסף. ומאז 1,000 ש"ח בחודש. לא זוכר את כל הסכומים של הקצבה של כל היותר מ 30 שנים. 

אז עזבתי את השיקום בחולון. והמשכתי לבוא לרמת חן למעקב, טיפול משולב. 
בינואר 1996, לפני גיל 20, אמא שלי מצאה לי בית ספר ללימודי גרפיקה ממוחשבת, "אחד לאחד" ז"ל שהמשרדים שלהם ישבו בדיזיגנוף סנטר, זה בית ספר שעבד כנראה מהבוקר עד הלילה, עם שיעורים שאתה מחליט באיזה קצב ללמוד. אז למדתי איזה שיעור 1 או 2 בשבוע, לא זוכר מה האורך. ומינואר, עד אולי בערך נובמבר 1996, עשיתי 2 קורסים, עם תיק עבודות, פרי הנד, ופוטושופ. לא זוכר איזה גירסא של פוטושופ, אולי 3. , ופרי הנד 5. 
ואחר כך הייתי עצלן מידי למצוא עבודה בתחום, שהבית ספר הבטיח ליישם אותי בעבודה, על סמך התיק עבודות. יש לציין (שכחתי לציין) שאבא שלי עזב את הבית בסוף יוני 1995, עם סיום שנת הלימודים התשנ"ה, עם אחותי הגדולה, ואח שלי. ואחרי כשנה, במהלך לימודי הגרפיקה, אח שלי חזר לגור אצל אמא שלי ואיתי, ועם 2 אחיותי הקטנות. ולמדתי עד כמעט סוף שנת 1996. אז במהלך שנת 1996 קרו 3 דברים, שהשנה יעברו 30 שנים מהם: ב 30/04/1996 אני ואח שלי, קנינו את הפנטיום הראשון שלנו. אחרי כמה חודשים, אולי זה היה ביוני 1996, התקנו windows 95 על ה dos. 
ובאוגוסט, התקנו עוד קו בזק, במרכזיית 03-641. והתחברנו לראשונה לרשת האינטרנט. אינטרנט ישן. השנה יעברו 30 שנים (מבחינתי האישית לא ברצף). 

אז בסוף 1996 אחרי סיום הלימודי גרפיקה, אמא שלי אמרה לי: אתה גר בבית שלי, או שאתה לומד או שאתה עובד. הלכתי ללשכת התעסוקה, ושם כנראה עברתי איזו ועדה, שאמרה לי שבגלל שאני נכה נפשית, אני לא יכול לעבוד. משהו שקשור באישיות שלי. 

אחרי כמה חודשים של חוסר מעש כיביכול. (טיפלתי בכלב בובי, וניקיתי את הבית, ועשיתי קניות לכל המשפחה, וגלשנו באינטרנט בעיקר בלילות). 
בעידוד של סבא שלי ואמא שלי, רשמו אותי ללימודי ערב בחטיבה העל תיכונית, בית הספר להנדסאים, בספטמבר 1997, שנה"ל ה'תשנ"ח. ובגלל שהיתה לי תעודת בגרות, לא הייתי צריך לעבור מכינה. 
למדתי שם 3 שנים, והיה לי חסר 20% ראשונים של סטטיסטיקה שנכשלתי. גם לימודי אנגלית שמרוב בלבול ועצלנות לא עשיתי, וגם עבודת גמר כמובן. 

ואחרי סיום הלימודים, כנראה באוגוסט 2000, התחיל לי עוד משבר נפשי, משבר עצמאות. 

שכחתי לציין את המשבר הנפשי\פסיכיאטרי שהיה לי בתחילת השנה ה2 ללימודים, משבר החור בגרון, שעד היום, כבר למעלה מ 27 וחצי שנים, שאני משוכנע שיש לי חור לא טבעי בגרון, שרק גדל. ועדיין חרדה קיומית, סוג של מוטציה, וקונספירציה ענקית של החיים על כדור הארץ. 

אז סיימתי לימודים באוגוסט 2000, חזרתי להיות בקשר עם 2 החברים שלי מהתיכון, רותם ויוסי, והם עזרו לי (המגורים אצל אמא שלי היו קשים), למצוא חדר בדירה עם 2 שותפים זוג מאוקראינה, בגילי, 24. וב 4/09/2000 עברתי, וב 14/09/2000 אחרי תהליך של יצירת קורות חיים, שחבר שלי יוסי עזר לי, התקבלתי למשך חודש וחצי, לעבוד בנקודת נדל"ן, ברחוב נחמני בתל אביב, נראה לי מספר 17 (זה היה משרד בתוך ביניין פרטי). 
אחרי זה שוטטתי בתל אביב, ובזבזתי כספים. ואמא שלי שמה אותי באשפוז יום שני באיכילוב, הנרייטה סולד 13. ב יום ראשון ה 14/01/2001. ושם פגשתי את יואב וסרמן, שהיה החבר הכי טוב שלי בשנת 2001, וגם עוד אנשים, אל אלי ארזי, שלמה ארזי, והחבר שלי עד עכשיו (לא ברצף), דניאל חתם. מרמת אביב ג'. שקטן ממני בכ3 שנים. 
וזה היה האשפוז יום הכי ארוך שלי. מאמצע ינואר 2001 כאמור, עד נובמבר 2001, ואז הפנו אותי לסאמיט, הוסטל בירושלים, רחוב ציפורה 5, שהרבה מתמודדים היו שם. מוסד ידוע. ישנו שם, ועבדנו בחרושתי, בקומת קרקע. ושם גם נכשלתי, הרבה בירוקרטיה להיכנס, וגם לצאת. 
העזיבו אותי ב 14/11/2002, ונכנסתי בדצמבר 2001, אז רוב 2002 גרתי בירושלים, גם חרוז וגם נכון. 
שכחתי לציין שבסוף המגורים שלי עם הזוג האוקראיני, עד אוגוסט 2001, בערך בתקופה הזאת, אמא שלי ואני גילינו שיש דבר כזה שנקרא סיוע בשכר דירה, לנכים של ביטוח לאומי, וקיבלתי בבת אחת סכום של 650 ש"ח לחודש כפול 12 חודשים, נראה לי היה סכום של 7,200 ש"ח, זה עזר חלקית לאוברדראפט שנכנסתי אליו ב ינואר 2001, ונמשך כ3 וחצי שנים עד יולי 2004. 
אז אחרי סאמיט אחרי גם די בירוקרטיה, נכנסתי כדייר להוסטל "אנוש" תל אביב, טרומפלדור 40, תל אביב. 
שכחתי לציין עוד פרט חשוב,  שכנראה בתחילת ינואר 1999 הפכתי להיות נכה של ביטוח לאומי באופן קבוע, והורידו לי אחוז נכות רפואי, מ50% ל 40%, למרות שהייתי אחרי משבר הגרון שהיה טרי. 
אי כושר עבודה נשאר 75% וכתבו לי ב1995 שאי כושר 75% זה כמו 100%. לפי קצבת הנכות. 

אז כחודשיים וחצי אחרי סאמיט, הייתי בהוסטל אנוש תל אביב, מה 29/01/2003, שנה מחיי, הייתי בשיקום ברבי מבחרך 5, לא חרושתי, כמו אשפוז יום, רק ציירתי, וימי ראשון עבודות עץ, וימי חמישי, עבודות זכוכית. וגם כל מיני סדנאות, וגם תיאטרון בימי שני. 
ובסוף 2003, נפתח לי תיק בתעסוקה בדרך אחרת, וניסו לסדר לי עבודה. 
כאן לידי, יש לי את היומן המחברתי שלי מיני רבים בתקופת ההוסטל, מ 24/11/2003 עד ה 01/05/2004, שלקחתי מאמא שלי מהדירה של אמא שלי, וקראתי בו כבר בשנה האחרונה. ושמתי לב שהייתי מאוד עצלן, גם תפקודית (מקלחת וגילוח שממש שנאתי), וגם לא רציתי לעבוד. "הכריחו" אותי, גם העירו אותי באינטרקום הצוות של המדריכים של ההוסטל. 
אז אחרי כמה ניסיונות, התקבלתי לעבודה בעמותת מלר"ז, פרוייקט ביניינים ירוקים לקהילה . מיחזור, בעיקר ניירות. ב 14/02/2004, היתה עבודה פיסית, הייתי בן כמעט 28, והצלחתי להתמיד בה שנה ורבע, עד שארי כהן, מאקסיומה, בימי שלישי, הייתי עובר בשעות הערב, בבניין באומן בר ריבנאי, וארי כהן, אחרי ראיון עבודה ב 05/05/2005, לקח אותי לעבוד אצלו כמעט 8 חודשים. בתור ידען, עובד מול מחשב, בתוכנת פריוריטי, אני זוכר שהגיע למשרד פרסום עובדת של חברת פריוריטי ואז התוכנה עברה מגירסא 10 לגירסא 11. במהלך שנת 2005. 
במשך שנתיים. מפברואר 2004 עד פברואר 2006, עבדתי ב3 עבודות, מאז מלר"ז, כאילו שוק חופשי, עבדתי בפחות משכר מינימום, שכר המינימום דאז היה כ 20 ש"ח לשעה. במלר"ז התחלתי לעבוד ב 12 ש"ח לשעה (חישבתי שזה אגורה כל 3 שניות). ובעצת אמא שלי, העלו לי כנראה בקיץ 2004, עם הבוס גיא שיפר, את השכר ל 13 ש"ח לשעה. ובאקסיומה, הבוס הקמצן ארי כהן, נתן לי שקל 1 יותר, 14 ש"ח לשעה. אבל עבדתי יותר מ 100 שעות בחודש, מ 12 בצהריים, עד 18:00 בערב, חוץ מיום רביעי, שהייתי צריך להגיע בערך ב 15:00- או 16:00 לקבוצה של המנהלת רחל. אבל עבדתי יותר מ100 שעות, והזהירו אותי לא לעבוד יותר מידי, כי הגעתי למשכורת בגובה הקצבה. הקצבה היתה אז 1,801  ש"ח, אבל אז שרי המדריכה התעסוקתית שלי אמרה לי שאני משלם מס בריאות כפול, גם לביטוח לאומי, וגם בתלוש המשכורת. אז התחלתי לקבל קצבה בלי לשלם מס בריאות, והיא היתה אז כ 1,868 או משהו כזה. וההכנסות שלי עמדו על כ 3,600 ש"ח לחודש, והייתי מאוד מרוצה. הסיוע בשכר הדירה, אחרי החדר בדירה ה1 ב 2000/2001, הלכו להוסטל, גם בסאמיט, וגם באנוש. ב 29/09/2005, אחרי מגורים של שנתיים ו8 חודשים בדיוק בטרומפלדור 40, ההוסטל של אנוש, עבר לחזנוביץ' 16, תל אביב, גבעת הרצל, בין שפירא לפלורנטין. היה לי משבר. ופיטרו אותי מאקסיומה בסוף שנת 2005. 
אחר כך עברתי חזרה למלר"ז, ותעסוקה בדרך אחרת נתנה לי צ'אנס אחרון, עבודה במשרד של מפעל, א.ד. סינון, באיזור התעשייה בפתח תקווה, היה רחוק, קניתי חופשי חודשי לבן שעלה אז 311 ש"ח, די יקר. עבדתי ינואר פברואר 2006, ועברתי את משבר גיל ה 30 שלי. 
ופוטרתי, הייתי חולה, והחברה שלי מערד עזבה אותי, קללת פברואר, 2006, שכחתי לציין שגם היתה לי חברה 1 מ נובמבר 2003, עד פברואר 2004, אז התחילה לי קללת פברואר. ב 2004. 
ועלית רווה או נווה מערד, עזבה אותי שנתיים אחר כך , בפברואר 2006. וחזרתי און ואוף לעבוד במלר"ז. עד מאי 2006. אחותי איילת התחתנה אז (עוד מעט 20 שנים). ואני התאשפזתי אשפוז יום 3 ואחרון ברבי מבחרך 5, מיוני 2006, עד ספטמבר 2006. הייתי לא כ"כ שפוי, ורציתי לעזוב את ההוסטל, הייתי במשבר גיל ה 30 לחיי. שלא יחזור השנה, אחרי 20 שנים. 
אחרי האשפוז, נשארתי למעקב פסיכיאטרי עם הפסיכיאטרית שלי ד"ר בוגדנוב, שהיתה גם פסיכוגריאטרית, וגמלה אותי אחרי 4 שנים מסאמיט, מכדורי שינה. אמרה שאני צעיר בן 30 ולא צריך כדורי שינה. והייתי במעקב עם האחות סיגל קרקו. ואחרי האשפוז, הפנתה אותי חזרה לשיקום ברבי מבחרך קומה 2, והייתי הפעם ממש צריך את הכסף, כי הייתי במצב כספי לא טוב, כל ההכנסות שלי היו כל ההוצאות שלי, אמא שלי עזרה לי במימון המחיה של ההוסטל. והקצבה היתה עדיין כ 1,801 ש"ח, והייתי על האפס. היו לי חסכונות של כ 3 אלף ש"ח משנתיים של עבודה, אולי אפילו פחות, כי סגרתי את המינוס שלי ביולי 2004. וגם התחברתי לאינטרנט מחדש ביולי 2004 בטרומפלדור 40, וגם בחזנוביץ' 16. 
אז חזרתי לשיקום חרושתי, במשרד הבריאות, ברבי מבחרך 5, פלורנטין. חרושתי, קיבלתי שקל לשעה (בסאמיט זה היה יותר גרוע, כ11 ש"ח לחודש). כ 200 ש"ח לחודש. הייתי שם מאמצע אוקטובר 2006, למשך כחודש וחצי. ב 1/11/2006, יום רביעי, פגשתי בבניין (שוטטתי), בקומה 4, מישהי שאחרי שנה וחודש, הפכה להיות גרושתי. קראו לה אז ליאור. 
ביום שישי, באתי לבית הוריה בתל כביר, מההוסטל (לא זוכר איך, אולי מונית) והתחברנו, במוצ"ש ה 04/11/2006, הבאתי אותה להוסטל שרציתי לעזוב. והתחברנו. וישר יצא שהכנסתי אותה להריון. מאוד רצתה ילד ממני. התחתנו ברבנות ב 28/01/2007, וכך בלי להתכוון, קילקלתי את יום ההולדת ה 60 של דודה שולה. נדמה לי שה 28/01/1970 היה גם יום הנישואים של דודה מרים. 

חזרתי למועדון מסריק בתור נשוי במסיבת פורים 2007. נפרדתי מגרושתי ב12 ליולי 2007, יום חמישי. 
והתגרשנו ב 25/11/2007. אז כבר עברתי לדירה של המשפחה ששילמתי עליה שכר דירה כלשהו. בבלוך. 
גרתי עם גרושתי, עזבתי את ההוסטל, ב 07/01/2007, התחלנו לעזוב בתחילת נובמבר 2006, הייתי דייר כפול יותר מחודשיים. עברנו לדרך שלמה 23, מול בלומפילד. בפאתי פלורנטין. 
וגרתי שם כ 8 חודשים או יותר. שילמתי את כמעט כל הקצבה שהיתה לי, כ 1,400 ש"ח, שכר דירה כולל ארנונה, כ 12 צ'קים דחויים, שאת האחרונים החזירו לנו (לי ולאמא שלי). 
אז נפרדתי ביולי, 2007, וחודשיים גרתי אצל אמא שלי. שכחתי לציין, שחודש אחרי הנישואים, אחרי שעזבתי את השיקום ברבי מבחרך 5, ב 28/02/2007, עברתי לעבוד במפעל המוגן של אנוש, שנקרא אז המש"פ , בפלורנטין, קרוב לדירה שגרנו בה, ברחוב בנבנישתי 4, ו6. יחד עם המשרדים של אנוש תל אביב, אז, עם טובה פיינשטיין, שחגגנו לה ב 2008 יום הולדת 80 גבורות. ז"ל. 
נפטרה אחרי גיל 90 ומשהו. היו"ר והמייסדת של אנוש תל אביב מ 1978. 
אז עבדתי במש"פ עד אוקטובר 2008, התפטרתי. התגרשתי מאשתי לשעבר, גרושתי. 
וגרתי ברחוב בלוך, תחילת הרחוב. ליד מסעדת בן גוריון. בערך מול העירייה, עיריית תל אביב. 
והמשכתי להיות במסריק, אנוש תל אביב חברתי. 
ובאוקטובר, קרו 2 דברים: גם סגרתי אוברדראפט שהגיע בשיאו ל איזה בערך 4 אלף ש"ח מינוס. 
וגם התחלנו קורס "יוצרים עם קשת" ל3 שנים, שנה"ל ה'תשס"ח,ה' תשס"ט, וה' תש"ע, מאוקטובר 2007, עד דצמבר 2010. עשינו 3 סרטים, 2 מהם באינטרנט, וגם הופיעו בערוץ 2 הישן. במסגרת עמותת אנוש, ויוצרים עם קשת , בהנהלת שרון רגב, ורם נהרי. 
אגב, שרון רגב, הגיעה לנהל את מועדון מסריק תל אביב, מספטמבר 2006, אבל הכרתי אותה יותר, מאז שעשיתי קאמבק בתור נשוי, במרץ 2007, ועזבה במרץ 2014, שילדה את ביתה הראשונה נגה. 
בערך ב ספטמבר או אוקטובר 2007, התחברתי דרך האחות סיגל קרקו, שידכה לי את הדיור מוגן הראשון שלי "אלונים" שבו הייתי מטופל בתור דייר, בסל שיקום, כ 3 שנים. 
והתחלתי לצאת עם האקסית שלי ע' ג', שהכרתי במסריק, ב ספטמבר 2008, שהיתה בת 36, ואני הייתי בן 32 וחצי, רק אז כחצי שנה אחרי שנפרדתי סופית מגרושתי (ניפגשנו עוד פעמיים אחרי הגירושים), הייתי מוכן לזוגיות חדשה, שלצערי לא הצליחה, אבל היה לזה סיבות. עזבתי את המפעל מוגן באוקטובר, בסוף נובמבר 2008, נהייתי חבר של ע'. בדצמבר 2008, התחלתי לעבוד בתור אורז ספרים בצומת ספרים בסניף פרוזה ברחוב דיזינגוף בתל אביב, כ 15 דקות הליכה איטית מהדירה שגרתי בה בבלוך. ובתחילת ינואר 2009, היו שינויים, booknet עזב את סניף צומת ספרים בפרוזה, ועבר לאיזה סניף ענק בתוך ממ"ד, באיזה מרכז מסחרי ענק בפאתי פתח תקווה,שכנעתי את הבוסית החדשה להשאיר אותי ב עבודה בתור אורז ספרים, והחזקתי שם מעמד עד סוף מרץ 2009, כ 4 משכורות, מתחילת דצמבר 2008. היה כסף טוב, נדמה לי 25 ש"ח לשעה. עבודה מאוד לחוצה. הייתי צריך לקחת רכבת, ואוטובוס. עשיתי אז רב קו בינואר 2009, בעמדה שהיתה בהתחלה באופן זמני גם בדיזינגוף סנטר. ינואר 2009. 
אחרי הפיטורין, המשכנו לעשות סרטים במסריק, וגם באוקטובר 2008, שיצאתי עם ע' כחודש, והכנו במסריק, אז התחלנו עוד מסגרת יוקרתית מבית היוצר של שרון רגב, להקת מחול. כי שרון הגיעה מכרמיאל, ועבדה באנוש, אז הגשמנו לה חלום. והמשפט ששרון רגב אמרה לי אז: "קשים חיי הזוהר"
היינו כמובן עם עוד מתמודדים, גם בסרטים ,וגם בלהקת מחול. 
אז המשכתי זוגיות עם ע' ג', ובתהליך שהתחיל ב1 ליולי 2009, קרה משהו חד פעמי, הלכתי ברחוב אבן גבירול, הולך ברגל, ממ.ג.ע.ר, סיוע בשכר דירה. (יש לציין שמאז שעזבתי את ההוסטל, בעוד תהליך בירוקרטי, התחלתי לקבל סיוע בשכר דירה, אז 650 ש"ח, ישירות לחשבון שלי, גרושתי לא רצתה לעזור לי בזה, ומנובמבר 2007, ישר אחרי הגירושין, קיבלתי באופן מסודר סיוע בשכר דירה לבודדים, ישירות לחשבון , כל עוד יש לי חוזה שכירות חתום) פעמים בשנה, אז זה היה במקרה ב 1 ביולי, ואז ראיתי באיזו מסעדה באבן גבירול 12, את המתנדבת (אז קראו לזה מדריכה), דור , הלכתי למסריק, זה היה יום רביעי, ודיברתי עם מתנדב אחר בשם עידו, והוא אמר, כן, דור היא האחות הקטנה של בעלת המסעדה. "משוגעת", שומר על כבודה, ולא מזכיר את שמה, אמרה לי גם אז שהייתי בקשר איתה. 
אני וע' (גם רק אות 1)בערך אותו דבר) ישבנו ב"משוגעת", וביקשנו מהמלצר . ומילאנו שנינו טופס בקשה לעבודה. ואני כתבתי שמכיר את אחותה ממסריק (התנדבות), באותה השנה, יש לציין, שהיה לי קו בזק בדירה. והנייד שלי היה חסום לשיחות נכנסות אפילו, כי החבר שלי אז, אבנר הנמן הסופר המדופלם, היה מתקשר אלי כ 6 פעמים ביום, כמו סיינפלד, הכרתי אותו בסדנת כתיבה של אנוש ברמת השרון בימי שישי, מה 01/02/2008. והצליחו לתפוס אותי בבזק. הראיון עבודה היה כנראה באמצע סוף יולי 2009, עם הבוסית שלי לשעבר ר', ונתנה לי בהתחלה תפקיד של כמו רואה חשבון, מקליד נתונים ב 2 קבצי אקסל, בלפטופ הפרטי שלה, ועבדתי באמצע המסעדה, גם אחר כך הייתי עולה למשרד שלה, שהיתה מעל המסעדה, באיזור מוסתר, מכניסה לביניין ליד או משהו כזה. הקלדתי נתונים בלפטופ, ואמרה לי, ניבאה לי שגם לי יהיה לפטופ. אולי אמרה לי את זה ב 2010, ואחרי כ 9, 10 שנים היא צדקה. 
את הפוסט הזה, אני כותב על הלפטופ ה2 שקניתי במימון כמעט מלא של סל שיקום. קניתי ב דצמבר 2024, ב 2,300 ש"ח, ובפברואר 2025, קיבלתי החזר דרך קידום בשווי 2,000 ש"ח. 
אז התחלתי לעבוד בתחילת אוגוסט 2009, יום אחרי הופענו במסגרת להקת המחול של אנוש, פעם 1, בכרמיאל, ב 2 ריקודים\שירים: אהבת חיים, או משהו כזה, של קובי אפללו, ושירים פשוטים של שלמה גרוניך. במסגרת 100% אמנות, בפסיטיבל המחולות בכרמיאל, הופעתי שם עם הלהקה, 3 שנים, 2009, 2010, ו2011, והייתי בלהקה עד תחילת פברואר 2012, תחילת אולי המשבר הנפשי האחרון שלי, שהגעתי להיות דייר בדירה דיור מוגן של קידום פרוייקטים שיקומיים, עם השותף חן יעקב. 
אז נחזור לאוגוסט 2009, תחילת אוגוסט, ההופעה היתה בט"ו באב, והייתי עדיין בזוגיות עם ע', אז ישר אחרי המופע ה1 כמדומני, ישר שמו לי טלפון סלולרי, וע' ואני, התריאיינו לתוכנית של גוני מרדור, ב103 fM . כנראה ב 16:00 אחר הצהריים. משהו על ט"ו באב, חג האהבה וכו'. 
אז התחלתי לעבוד אצל ר', במשוגעת באוגוסט 2009, במסעדה בתל אביב, עד בערך ינואר 2011. יש לציין שגם קרה משהו ,שפיטרה אותי אחרי כחודש חודשיים, לשבוע והחזירה אותי. ואז בספטמבר או אוקטובר 2009, אמא שלי קראה לי לשיחה, נדמה לי שזה היה בספסל בשדרות ח"ן, וראתה שאני לא מצליח יחסית בעבודות, אז קראה לי לשיחה, וסידרה לי עבודה אצל רואה חשבון שמכירה, כל עוד אני לא עובד. אבל הבטחתי לה לחזור לשוק העבודה בלי העזרה כמה שאני יכול. 
אז עד ינואר 2011, עבדתי , והספקתי ב ספטמבר 2009, לעבור זמנית לגור עם ע', בדירה שלה שהיתה אז במזא"ה, ועזבתי את ע' לצערי, בסוף אוקטובר 2009, היו לכך סיבות די קצת אישיות. 
חזרתי לדירה בבלוך. ולחצו עלי לעזוב. אז ב 02/05/2010, אחרי שוב איזה תהליך בירוקרטי אישי, ר' הבוסית שלי, אספה אותי אליה, לגור אצלה בדירה. ראתה שאני אדם טוב, וסמכה עלי ב 80 אלף אחוז (מילים שלה אז). וגרתי אצלה כשנה וחצי ב2 דירות. עד ה 12/11/2011. ואחרי שפיטרה אותי, החזירה אותי לעבוד. ב14 לינואר 2011, היה יום שישי, האקסית המיתולוגית שלי, שהכרתי במסריק במרץ 2006, בגיל 30, בחרה אותי להיות ידיד-חבר שלה, והתחברנו, גרנו 1 ליד ה2. יחסית. והיינו חברים חצי שנה , עד שעזבתי אותה פעם 1, ר' החזירה אותי לעבודה אחרי חודש, בפברואר 2011, באותה שנה לא זוכר אם היתה קללת פברואר, בחודש מרץ 2011, שהייתי בן 35, היתה לי עבודה ואהבה. אבל באותו חודש, התפטרתי מהעבודה במשוגעת, שעברה לרמת גן, היה לי מאוד קשה, כי הייתי גם שליח. ב תחילת 2010, היו לי כמה הגדרות תפקיד במשוגעת. והיה לי קשה, מצאתי את עצמי, מחזיק ב 2 ידיים כ 5 שקיות של משולחי ארוחות צהרים, ונסעתי על חשבון הבוסית עם נהג מונית, והייתי שליח. בתל אביב הייתי שליח, גם ברגל, וגם באוטובוס , והייתי גם מלצר, ולמדתי להנות מזה. היה לי כיף. ב2010, זוכר שזאת היתה שנה מקצועית, וחברתית, הכי טובה שלי, עבדתי כל השנה, הייתי גם בסרטים באנוש, וגם בלהקת מחול, גרתי אצל הבוסית שלי, וגם ב 11/10/2010 היה שיא בקריירה שלי, קמתי ב 4 לפנות בוקר, כדי להופיע בבינייני האומה בירושלים במסגרת כנס עשור לסל שיקום, במסגרת אנוש, להקת המחול, עם הרקדנית ת' ד', בשיר שווים של עילי בוטנר, על הבמה עם עילי בוטנר, וקובי אפללו. עילי בוטנר, היה אז מנהל של ההרכב המוסיקלי של מסריק אנוש תל אביב, ושבוע אחר כך, היתה הופעת הסיום של ההרכב, בצוותא תל אביב, ואני גם השתתפתי מאחורי הקלעים, גם בחזרות כל שבוע, הייתי הפקיד של שרון רגב. ובמופע חילקתי פרחים בסיום המופע המוסיקלי בצוותא. 
ב 13/07/2010, יום שלישי, באירוע תקשורתי, של הערוץ ה1, התחלתי להתנדב בתור מלצר, בכיוון הרוח שעבר למנדלימוס. כיוון הרוח היה פרוייקט מחוץ לסל שיקום, של בית קפה של מתמודדי נפש. 
באותה תקופה ואותו יום, כבר נחשפתי רבות בתקשורת עם שרון רגב, סרטים, תוכנית בוקר של להקת המחול ב 19/10/2009, אז בחרתי לא להתראיין לכתבה, הכתבה מופיעה עד היום ביו טיוב, ומופיעים שם 2 מתנדבות ותיקות של כיוון הרוח, ג'ני ריבלין, וענבר מסילתי, וגם חברי הטוב לשעבר אלדד מרון, וגם צביאל רופא, שהיה הגורו הראשון שלי של בריאות הנפש, מתמודד ותיק מ 1975, שעשה רבות למען המתמודדים ,ונחשף בתקשרות בתור מתמודד איזה 15 פעם, מקשר משפחתי מ 1993. הייתי בקבוצה שלו במסריק, מ2005, עד 2009. 
אז גם התנדבתי, וגם עבדתי בתור מלצר וכו'. וזאת היתה שנת 2010 שלי, שהייתי בן 34. 
אז בחודש מרץ 2011, בגיל 35, התפטרתי, אבל עדיין ר' החזיקה אותי בתור עובד שלה. עד 2012 אפילו נדמה לי. וביולי 2011, עזבתי את ש' פעם ראשונה, וזה היה סמוך להופעה האחרונה שלי בתור רקדן בלהקת המחול מחול הנפש של  שרון רגב, בכרמיאל 2011, רקדנו ריקוד של השיר של ריטה, מחכה. 
ובתהליך יוני יולי אוגוסט, נכנסתי למסגרת הכי עוצמתית שפגשתי " מהפכה של אהבה". 
בתור אביר אור. במהפכה של אהבה, רוחניים אקטיביסטים, רצינו לשנות את העולם לטובה, ניסינו ולא הצלחנו. אנשים טובים, בהנהגת אייל סלונים, ה1 והיחיד. שב 2025, אחרי 20 שנות פעילות, עברו לחיפה. הייתי שם , הקמנו את הפלא (כעת השבט), הייתי מאחורי הקלעים, למסיבת הפתיחה של הפלא, ב 11/11/2011, יום שישי בערב, לא הגעתי כי הייתי חולה, אחרי הרבה פעילות של המסגרת , ועוד מסגרות (מדלג על משהו, על התקופה בתפוז, מפגשים , כתיבה וכו', צ'אטים הכרויות פורומים ובלוגים וכו'. ). 
 ואז ב 12/11/2011, עזבתי את הדירה של ר', וגרתי באופן חלקי, בערך סבלט, בדירה של אחותי בתל אביב, הנביאים פינת שדרות ח"ן, למשך כחודשיים וחצי מופלאים. עם מהפכה של אהבה, ובאותה תקופה החרמתי את מסריק עם שרון רגב. שבתחילת ינואר 2012, אח שלה שי רגב, נכנס לאח הגדול, העונה של אביבית בר זוהר. ואז שרון רגב, פתחה את הפייסבוק שלה לכולם, וגם היה לה בלוג בתפוז שהגיע לחשיפה כלשהי, עם תג אפילו ששרון התגאתה בו. יש לציין שאת הפייסבוק הראשון שלי פתחתי ב 22/10/2007, יותר מחודש לפני שהתגרשתי. 
אז הייתי בפלא. וב 31/01/2012, עד ה 29/05/2012, התחלתי לגור בדירה דיור מוגן ה1 שלי של קידום, עם חן, ועוד 2 דיירים, שהתחלפו רבות. ונכנסתי לסוג משבר נפשי כנראה האחרון שלי. ועזבתי את אנוש, עזבתי את הלהקה. וכפי שאמרתי בישיבת דירה האחרונה, למדתי להתמודד עם אנשים שונים ממני, כולם היו מעשנים. (כמעט כולם הדיירים שהתחלפו, עד שנשארו קבועים, מאז דצמבר 2018, עד שעזבתי ב 21/05/2025, לפני פחות משנה). 
ב 29/05/2012 עברנו לקרית שלום. ומצאתי עבודה בטלסקר, כ 3 חודשים, ובאוגוסט התפטרתי, בעקבות פרוייקט מהפכני של מהפכה של אהבה, וגם בגלל עוד משהו, לא זוכר, או שפיטרו אותי, לא זוכר. 
יש לציין שכנראה בסביבות ינואר 2012, חזרתי פעם 2 לש', לכ3 חודשים, ועשיתי איתה טעות, ועזבתי אותה פעם 2, לטובת מתמודדת שגדולה ממנה ב כיותר מ10 שנים, שהתחילה איתי ישירות בכיוון הרוח. 
ובינואר 2013, דרך חבר יקר במהפכה, התחלתי לעבוד כ 3 חודשים נוספים בשילוב, ברמת גן, סקרים, כמו טלסקר, אבל אחרת. 
ופיטרו אותי כי לא עמדתי ביעדים. במרץ 2013. ובאותו חודש מהפכה של אהבה שחררה את הפלא, ואת כל המתנדבים, והתכנסה בתוך עצמה. עד ינואר 2014, קמפוס הליבה, כחצי שנה, של קורסים, ומפגשי יום ראשון. בליבה, ( החמ"ה לשעבר, חמ"ה, חדר מהפכה של אהבה), בכרם התימנים, יוסף משהו 6. אולי בית יוסף 6. 
עד יולי 2014, שאז פרצה מלחמת צוק איתן. 
במהלך יולי 2013, במשך כחודש, אמא שלי מצאה לי עבודה בתור דייל טעימות של סלטי שמיר, הציבו אותי רביעי חמישי, בשופרסל טאגור. והתפטרתי מהעבודה הזאת בתחילת אוגוסט 2013, כי סבלתי והיה הרבה בלגן בדירה ביוסף אחרון 5, תל אביב,קרית שלום. 
אז עזבתי את ש' במאי 2012, והיה לנו נתק של כשנתיים, וכנראה בסוף מאי 2014, ש' חזרה אלי, עד ה 07/02/2017 בגדול, וחזרנו ביחד למסריק. אני עשיתי את הקאמבק למסריק בנובמבר 2013, וש' עשתה את הקמאבק נניח בתחילת 2015. 
מאוגוסט 2013 לא עבדתי, עד בערך נובמבר 2016. 
בחודש מאי 2016, אמא שלי ראתה מודעה בעיתון, שנפתח רבדים, מכון לתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות, והייתי בין המתמודדים הראשונים שקיבלו שירות שם, לא סל שיקום תעסוקה נתמכת, אלא ממשרד העבודה. 
וב 9/11/2016 התחלתי תהליך מיון והכשרה והדרכה, עם עוד כמה מתמודדים, לתפקיד מוקדן של שירות הודעות בחברת ביפר, מ 23/11/2016, התחלתי להיות מודרך בתשלום, וב 21/12/2016, התחלתי לעבוד בלי מדריך, עם הרבה פתקים, והחזקתי בעבודה, יותר מ 7 שנים, ביוני יולי 2019 גם בחברת תקשוב, עד ה 10/01/2024, בקורונה הייתי עובד חיובי, עד ינואר 2024, שחברת תקשוב החליטו לסגור את המוקד שעבר ב 24/08/2022, בערך, למסגר 30 בתל אביב, אבל רוב השנים עבדנו בתע"ש 6 ברמת גן. 
בצד הרומנטי, אחרי ש', שעזבה אותי בפברואר 2017 (קללת פברואר 2017), אחרי הרבה זמן, קיבלתי שידוך ממתמודדת קשה שהיתה במסריק, שידכה לי מתמודדת חרדתית אחרת, בשם דורית רובין, מחדרה, והתחלנו לדבר בטלפון בספטמבר 2020, בזמן הסגר ה2 בקורונה, שהייתי עובד חיוני, יצאנו בנובמבר 2020, דייט ראשון נסעתי לחדרה, דייט שני בתל אביב, אחרי הסגר ה3 והאחרון, כנראה בדצמבר 2020, או ינואר 2021, המשכנו לצאת לפחות לדייט 4 בעזראילי, ואז התאהבתי בה. ביום הולדת ה 45 שלי, חברי הטוב אלדד עשה לי יום הולדת אצל חברי הטוב אבנר הנמן, הסופר המהולל, וגם דורית היתה שם, עם עוד חברים. עשינו אצל אבנר, כי לא מצאנו מסעדה לחגוג בה, מרץ 2021, כל המסעדות היו תפוסות עם החזרה מהסגר ה3 והאחרון. 
ליוויתי את דורית לתחנה של ארלוזרוב, חזרה לחדרה, ושם היא החליטה שניהיה חברים, והתנשקנו בפה. 
היה קשר מאוד מעניין, שנמשך כ 7 חודשים, עד אוקטובר 2012, במהלך הקיץ ביולי, חגגנו לדורית יום הולדת 40 עגול, ועשינו סבב של 3 סופ"שים, חדרה, כפר סבא (הבית של אמא שלה, חנה רובין), ותל אביב, אצל סבתא שלי עם אמא שלי, לפני שאמא שלי מצאה לסבתא שלי שתחיה, מטפלת ראשונה (עכשיו היא מטופלת עם מטפלת שניה, יותר טובה). 
וזהו, דורית נפרדה ממני, מסיבות אישיות. באוקטובר 2021. 
המשכתי לגור ביוסף אחרון 5, קרית שלום, ולעבוד בתקשוב, וי טוק, במסגר 30. 
ב22 לאפריל 2015, נולדה לי עוד אחינית, שלא מזמן חגגה 11 שנים. ובאיכילוב, איפה שנולדה, אבא שלי ואח שלי, ביום לידתה (בעצם צהריים של אחרי הלילה שנולדה), היה מפגש משפחתי, וסידרו לי את הסמאטרפון הראשון שלי, אמא שלי ישר הורידה לי ואטסאפ. ואחרי שש' נפרדה ממני, הורדתי טינדר. 
אז לפני ה 07/10/2023, התחלתי להתכתב עם בחורה מתמודדת נדירה, א', שמאוד חרדה לפרטיות שלה. 
עד כדי כך שעד היום לא נתנה לי את הטלפון שלה, אז אין לי דרך ליוצר איתה קשר. גם לא פייסבוק או שום דבר דומה, גם לא שם משפחה. 
אז התכתבתי איתה בטינדר כל אותו הזמן, והתחלנו לצאת ב 08/08/2024. 
מאז הפיטורים בתקשוב, ב 21/07/2024 אחרי כחצי שנה, מצאתי עבודה ב am:pm בתור קופאי וסדרן. הסדרנות היתה עבודה פיסית מידי, וגרמו לי להתפטר ב 07/05/2024.  ב 21/05/2025, במהלך יזום של אמא שלי. אמא שלי הצילה אותי מדירת המעשנים ביוסף אחרון 5, קרית שלום, אחרי יותר מ 13 שנים של סבל יחסי. (לא הכל היה רע, אין 100%) (לחן היה טוב איתי). 
שכחתי לציין, שמאז הדירה ה1 של קידום, הפכתי את היום ללילה, ואת הלילה ליום, גם לא 100%. ומאז מנסה להשתפר, לאט לאט, בהדרגה. 

ואצל אמא גם סבלתי ממנה, בגלל שאני עקשן ודומה לה, וגם בגלל שאני שונה ממנה, לא עבר יום אחד בלי כעסים הדדים. אני עדיין כועס עליה, ואולי אני צריך לעבוד על עצמי בקטע הזה. 
א' עזבה אותי ב 07/06/2025, בגלל כסף, אחרי שעזבתי את העבודה והמשכורת ב am:pm דור אלון. 
וכנראה חסמה אותי מהטינדר. התעקשה לטלפן אלי כל ה 10 חודשים האלו, ממספר חסום. 
גם טילפנה אלי ב 01/09/2025, בדיוק ביום קריטי, במסריק, שהמנהלת טלי וקסמן, הודיעה לנו שמחפשים מקום חדש לאנוש בתל אביב, אחרי המלחמה עברנו לזרם 10, המשרדים החדשים של אנוש תל אביב, שעברו אליהם כנראה במהלך שנת 2010, או 2011, מבנבנישתי 4-6. תל אביב. 
זה היה בתחילת החודש הנוכחי, אפריל 2026. 
את אמא עזבתי (את המגורים אצלה), אחרי כ10 חודשים, אחרי המון בירוקטרטיה מצד קידום, שעזרו לי מאוד. ועברתי לדירה ה 2 של קידום בקירית שלום, בצד השני של ישראל גורי, היום שמתי לב שוב, שרואים את המכולת של אפריים מהחלון של המטבח, ושל השירותים. 
אז ב 22/03/2026 יום ראשון, בעזרתה האדיבה של אמא שלי, בלי הובלה, (רק אמא שלי ואני), עברתי לכאן לחדר, וגם שבתות עושה כאן. מחר מוצ"ש, אסע שבת בקו 708, למרכז תל אביב, לבית קפה האהוב עלי. התחלתי חיים חדשים ב 22/03/2026, ויש לי 3 סלי שיקום, קידום, איכות בשיקום, ואנוש. דיור, תעסוקה, ומועדון חברתי. יש לי הרבה חברים. וידידות, חידשתי קשרים, ואולי יש לי סוג של אולי התחלה של זוגיות, מאוד מאוד מאתגרת. (משהו אישי). 
וגם ביום חמישי האחרון, התחלתי התלמדות של תפקיד חדש (עדיין לא בטוח), בתור עובד, סדרן ( קצת פיסי), אולי מחלקה אחרת, בתור עובד של קולנוע לב בדיזינגוף סנטר בתל אביב. 

עברתי ראיון עבודה בשני שעבר. ואעשה הכל כדי להצליח בעבודה הזאת. 
אז לאחרונה ב 2026, התחלתי חיים חדשים. יש לי מדריכה מדהימה של קידום מתחילת השנה. וגם מתאם טיפול טוב, מאוגוסט 2025. 
מאחרי החגים, ספטמבר או אוקטובר, יש צוות חדש באנוש תל אביב, כבר לא מסריק, אחרי 21 שנים אישיות לא ברצף, ואנוש לא במסריק, אחרי 30 שנים, מאוז 1996, הצטרפתי למסריק בשנה ה 9 שלה במסריק אנוש. 
ואיתן, זאת המסגרת של תעסוקה נתמכת של חברת איכות בשיקום, ויש לה סוג של משרדים גם בתל אביב. 

דבר אחרון שמעיב על כל השמחה הזאת, 
אחרי שנפרדתי מא', (או שהיא נפרדה ממני), סמוך למלחמת איראן ישראל ה1, שנמשכה רק 12 ימים. 
התחיל לי כאבים ביד ימין, צילום מסתבר שזה משהו בכתף. ועד תחילת המלחמה ה2 עם איראן, ב 28 לפברואר 2026 (קללת פברואר 2026), אחרי כ 10 מפגשים של פיסותרפיה, הכאבים הופחתו, אך לא נעלמו כליל. וסמוך לפברואר 2026, התחילו לי כאבים יותר חזקים ביד שמאל גם. 
הפריווילגיה של שינה ללא כאבים (אוהב לישון, ומאז פברואר 2012, בורח למיטה והרבה), 
נלקחה ממני . אבל מצליח לישון יחסית בסדר. מנסה להשתקם מחדש בדירה החדשה. כבר יותר מחודש. עד היום 25/04/2026, ליל שבת, לפנות בוקר יום שבת (כותב כבר כ 4 שעות, עברתי את הדד ליין). 

רציתי לכתוב על המצב הקשה במדינה. אחרי המלחמה של החודש וחצי כמעט. לא רואה חדשות, כדי להיות בשקט נפשי,מחקתי את הקבוצה של הטלגרם, והואטסאפ. אבל יודע שהמצב הבטחוני לא ברור, ולא יציב, וכל לילה או יום או לילה, המלחמה יכולה לחזור, והטילים והסבל של כל המדינה יכול לחזור. 

אם הייתי יותר מצליח בחיים, (לא כתבתי הכל, אבל נכשלתי הרבה בחיים מבחינה תעסוקתית וזוגיות). 
אולי הייתי יכול יותר להשפיע במאקרו על המצב המדינה, ואולי לא . כי אני לא לבד במדינה. 
ואם גדולים ממני לא הצליחו, אז מי אני. 

זהו בערך. מקווה לטוב. 
והגעתי למסקנה עם א', אני אדם טוב, אך מרוכז בעצמי. 
כך היה גם כל השנים בבלוג שלי בתפוז, 16 וחצי שנים, אני כותב בבלוג שלי בעיקר על עצמי. 
החלטתי להיות פחות תלוי באמא שלי. להתגבר ולהתבגר. 
אם אצליח השנה, לבטל את הכאבים, אהיה יותר מאושר בחיים. 
תיאורטתית, יש לי שאיפות גדולות בחיים ,להתקדם בחיים, מבחינה תעסוקתית, וגם זוגית. 

לא כתבתי את הכל, וגם אי אפשר. 
להתראות במציאות, מי שמכיר אותי, וגם בפייסבוק, וכו', 
אלון ארד מתל אביב. 
היממה, כבר בן 50 שנים, חודש ו 8 ימים. 
25/04/2026.