מותה של הסבתא האחרונה שלי - 3 לספטמבר 2026 - סיכום חייה

 שלום לכולם. 
מה שלומכם? 
לא האמנתי שאכתוב כאן שוב כ"כ מהר. והפעם בנסיבות מאוד טרגיות. 
ביום רביעי האחרון, ה 2 לספטמבר, קבעתי עם אמא שלי יום כיף בדיזינגוף סנטר. התיכנון היה לקנות לי תיק חדש, וגם ארנק חדש. ואולי גם היינו יושבים לאכול באיזה מסעדה בסנטר. 
ביום רביעי, אני בעיקר מתכתב עם אמא שלי בואצאפ, ומשתדל לפגוש אותה פעם אחת בשבוע, ביום שבת\מוצ"ש. 
באותו יום רביעי, אמא שלי כתבה לי שסבתא שלי לא מרגישה טוב, צועקת, ומזמינים לה רופא הביתה. ואמא שלי הגיעה לבית סבתא שלי לעזור לה ולמטפלת שלה. כתבתי לה שאני רוצה לבקר את סבתא, ואמא שלי כתבה לי לא להגיע. בדיעבד היו אצלה כמה מבני המשפחה. ואני לא הגעתי. 
ביום חמישי קמתי ב 13:00 לפגישה עם המדריך שיקומי שלי. אחרי שהתאוששתי, בדקתי את הטלפון שלי, והיו שם כ 15 שיחות מאמא שלי שתחיה. חזרתי לאמא שלי, ולפני ראיתי הודעה בקבוצת המשפחה. מה שלא כתבתי, זה שביום רביעי בלילה, שחזרתי לדירה, שאלתי את אמא שלי מה עם סבתא, ואמרה שלקחו אותה לאיכילוב, והיא מאושפזת שם. 

אמא שלי בישרה לי שסבתא ציפורה נחום נפטרה. ניפגשתי עם המדריך שיקומי שלי, וסיפרתי לו גם, והודיע גם לעובדת סוציאלית שלי בדירה. לא הלכתי לאנוש. ואחרי השעה 15:00, יצאתי לבית של סבתא, שם אמא שלי היתה, והמטפלת, וגם אחותי הקטנה שהסיעה אותנו. הלוויה היתה בקרית שאול ב 18:00 בערב. כל המשפחה באה בהרכב מלא. דוד שלי, דודה שלי, ואמא שלי (לסבתא שלי היו בן ו2 בנות). כל הנכדים והנכדות (12) , וגם די הרבה נינים, לסבתא שלי יש 30 נינים. חיבקתי הרבה אנשים , בעיקר אחים ובני דודים. אח שלי תפס טיסה בבוקר מהולנד, והגיע גם לבית העלמין. הלוויה היתה די ארוכה. עד השקיעה (יש לי משפחה דתית ,מצד דודה שלי, וגם מצד בן דוד שלי) ואחר כך היתה מנחה (שאלתי אם זה חוקי). ואחר כך חזרנו לבית סבתא, לתחילת שבעה (שתמשך עד יום רביעי שבוע הבא). 
ואכלתי משהו. נדמה לי שגיס שלי הגדול הזמין פיצות. 
ובדירה, היינו צריכים שוב מניין, והתפללנו ערבית. בבית העלמין ספרתי 14 גברים למניין למנחה. כולם מהמשפחה, כאמור, היינו בהרכב מלא. דוד שלי, ו5 הנכדים, והיו גם יחסית הרבה נינים שכבר היה להם בר מצווה. 
השעה היתה כבר אחרי 21:00 בערב. והמפגש המשפחתי היה בשיאו. ישבתי ליד אח שלי, ורציתי להמשיך להיות שם. אבל קבעתי עם ידידה שלי. ויצאתי מהדירה, להליכה מרובה, ונסיעה. ונפגשתי עם ידידה שלי כחצי שעה בקניון איילון, וחזרתי לדירה שלי בתחבורה ציבורית. 

תיכננתי לכתוב גם על סבתא שלי, ציפורה נחום (אנסה לקצר). 
סבתא שלי נולדה בטריפולי בשנת 1925, בפורים ה'תרפ"ה. 
בגיל צעיר מאוד, שידכו לה את בעלה, סבא שלי פדהצור נחום (שעל לוויתו כתבתי בבלוג שלי בתפוז במאי 2005.) 
הם התחתנו ככל הנראה בסוף נובמבר 1943, לקראת סוף מלחמת העולם ה2. סבתא שלי היתה ניצולת שואה. 
אחר כך נולדו הילדים. ובכ"ט בנובמבר 1947, שאמא שלי ככל הנראה היתה תינוקת בת פחות מחודש. הם ניסו לעלות ארצה. במסע באמת מיוחד במינו, הכולל כמה ימים באיטליה, וכחצי שנה במחנות בקפריסין. 
ב 14 למאי 1948, הם עלו לחיפה מקפריסין . וישר לקחו את סבא שלי להילחם במלחמת העצמאות. 
סבתא שלי נשארה בדירה בחיפה, עם 3 ילדים קטנים. 
כנראה במאי 1949 דוד שלי ז"ל נולד בחיפה. אחר כך המשפחה עברה לרמת גן, ואחר כך לבני ברק. ב דצמבר 1968, דוד שלי נפצע ונהרג בתאונה בצבא, א' טבת ה'תשכ"ח או ה'תשכ"ט (?) בגיל 19. 
אז סבא שלי ז"ל, מצא דירה, והמשפחה עברו לתל אביב. ליד העיריה. 

ב ינואר פברואר 1970, דוד שלי התחתן, וגם דודה שלי התחתנה, ועזבו את בית הוריהם. אמא שלי מצאה עבודה בתור מורה בקרית גת, אבל כל סופ"ש היא חזרה להוריה, שהיו עדיין באבל על מות בנם הצעיר. אמא שלי הפכה לבת הזקונים. 
אחרי כ 5 שנים, גם אמא שלי מצאה את אבא שלי, והתחתנו, וכאמור לפי הפוסט הקודם, הם גרו בדירה ה2 של סבא וסבתא שלי, ומאז שנולדתי, סבא שלי וסבתא שלי, גידלו אותנו כאילו היו ההורים שלי. בעצם סבתא שלי ראתה בי כבן שלה. הנכדים והנכדות של סבתא שלי היו כמו הבנים שלה. 
וסבא וסבתא שלי גידלו אותנו גם בדירה באחימאיר 5, במשך הרבה שנים, עד שהיינו גדולים. 
לפני יותר מ 21 שנים סבא שלי ניפטר. ואני זוכר סצינה אחת מהלוויה שלו, סבתא שלי היתה בת 80, והיא ממש נפלה על הקבר שלו, ואמרה לו " קח אותי איתך". זו היתה סצינה קורעת לב. 

סבתא שלי אישה מאוד חזקה. תמיד נראתה צעירה לגילה. היתה ג'דאית, כמו שאומרים. כשאני נולדתי היא היתה בת 51, ושהייתי ילד קטן, היא נראתה כמו אישה בת 30 או 40. תמיד כ20 שנים יותר צעירה מגילה. אולי אפילו יותר מ 20 שנים, אולי 30 שנים. 

הרבה סיפורים סיפרו עליה אתמול. היה הספד של בן דוד שלי הגדול, אחותי הקטנה, אחותי ה2, וגם נאום של בן דודה שלי. 

מחר בצהריים, אני מקווה לקום בשעה סבירה , וללכת ולנסוע לאמא שלי ודודה שלי, שיושבות שבעה, גם בשבת, גם בשעה זו בבית של סבתא שלי ציפורה ז"ל. 

אני רק מקווה שאולי אחרי השבעה, יפתחו את הצוואה, ולא תיהיה מריבה וכעס גדול על הירושה. 
בזכות סבא שלי, לסבתא שלי יש 3 דירות, ו3 ילדים. לא יודע כמה כסף יש ב2 חשבונות בנק שלה, שנוהלו בהרבה שנים האחרונות, בידי הקודקודים של המשפחה, אולי גם אמא שלי, וגם דודה שלי וגם דוד שלי, ואולי גם בן הדוד, ואולי גם לאח שלי יש יד בדבר. 
זהו. כתבתי כבר יותר מידי. 
מתכנן לפרסם את הפוסט הזה בפייסבוק. רק לחברים. 
אם מישהו מבני המשפחה יראה את זה. ויחשוב שכתבתי יותר מידי, ודברים אישיים, מוזמן לפנות אלי ואני אמחוק\אתקן את הפוסט. בכל מקרה אני לא משפיען, ואין הרבה קוראים לבלוג הזה בכל מקרה. 
ליצירת קשר איתי, 
הטלפון שלי הוא : 
0524653182
והמייל שלי הוא 
Alon_Arad@hotmail.com
ואפשר גם מסר אישי בפייסבוק. 
להתראות, 
אלון ארד מתל אביב. 
ואני מקווה שהפוסט הבא , יהיה בנושא משמח יותר. 
להתראות, 
אלון.